החלטה בתיק ע"מ 2222/13

בפניי עררי התביעה הצבאית נגד החלטת ביהמ"ש קמא שלא להיעתר לבקשתה למעצר עד תום ההליכים.

ביסוד הבקשה כתבי אישום שהוגשו נגד המשיבים, המייחסים להם יידוי אבנים לעבר כוחות  הביטחון בעיר חברון בתאריך 22.9.13.

ביהמ"ש קמא נימק את החלטתו בפגם שנפל בראיות, הפוגע במשקלן הלכאורי ובמשקלן.

לטעמו:

  "התמונה העולה מהראיות אינה ברורה דייה על מנת ללמוד על אשר התרחש ביום האירוע. ניתן להתרשם, כי פייצל (העד המרכזי, נ.ב) ברר את דבריו באשר לגרסתו הסופית ובחר לגולל את סיפור האירוע כפי שהדברים נוחים לו..."

עוד ציין ביהמ"ש כי מדובר במפליל יחיד, אשר דבריו ערוכים כ"רשימת מכולת". לבסוף, עמד  ביהמ"ש על העובדה כי החקירה לא מוצתה, כאשר עדים נוספים לא נחקרו בנוגע לאירוע הספציפי ואף טענת אליבי לא נבדקה באופן יסודי. על רקע כלל האמור, בשים לב לעברם הנקי של המשיבים ולעובדה כי לא נגרם נזק במהלך האירועים, הורה ביהמ"ש על שחרורם בתנאים מגבילים.

התביעה הצבאית לא השלימה עם ההחלטה האמורה. לטעמה, קיימת תשתית ראייתית לכאורית שלא כורסמה, אלא אף זכתה לחיזוקים משמעותיים, בדמות עדים המאשרים חלקים של גרסת המפליל המרכזי פייצל. זאת ועוד, לגרסת התביעה, גם אם חל כרסום מסוים באמרה של פייצל, הרי שיש לבחון את משקלו אל מול המסוכנות הטבועה במעשה, ועל רקע זה לקבוע כי אין די בכרסום הראייתי האמור כדי להביא להחלטת שחרור. לאור זאת, עותרת התביעה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

מנגד, אוחז הסנגור בהחלטת ביהמ"ש קמא ומבקש לחזקה במספר טענות. ראשית, מציין הסנגור כי החקירה נוהלה באופן פלקאטי, מבלי שנעשה ניסיון להרחיב את גרסת העד ואף לא לאסוף ראיות חיצוניות אשר היו יכולות לחזק גרסה זו. עוד מציין הסנגור כי העד אנאלפבית, וכי הוא ציין בחקירתו בשירות הביטחון הכללי שחש סחרחורות על רקע נפילות חוזרות ומכות בראשו. זאת ועוד, עומד הסנגור על תמיהות בגרסתו ועל כך שהיא אינה מתיישבת עם גרסת העדים אשר לטענת התביעה מחזקים את דבריו. על רקע כלל האמור, סבור הסנגור כי אין להתערב בהחלטת ביהמ"ש קמא. עם זאת, הסנגור אינו חולק על קיומה של עילת מעצר ככל שייקבע שקיימות ראיות לכאורה בעוצמה הדרושה למעצר.

כאמור, התביעה נסמכת על דבריו של העד המרכזי פייצל חדאד. עד זה מסר באמרה מתאריך 13/10/13 כי ביום שבו נהרג חייל ישראלי באזור מערת המכפלה, בסביבות השעה שש בערב הגיע לצומת אל מוכתר שם הבחין באנשים שיידו אבנים לעבר חיילי צה"ל, ביניהם הוא מונה את המשיבים.

עד זה מסר שלוש אמרות. באמרתו הראשונה (6/10) מכחיש העד זריקת בקבוקי תבערה ומציין כי במהלך אירוע אחר של ידויי אבנים נפגע מרימון גז ברגלו. אמרתו השנייה היא האמרה עליה עמדנו, במסגרתה מודה העד בידויי אבנים במספר הזדמנויות, ביניהן במהלך האירוע המתואר בכתב האישום. באותה אמרה מציין העד שורה ארוכה של אנשים נוספים שנטלו חלק בעימותים שהתרחשו באותו יום, בפרקי זמן שונים. האמרה השלישית מהווה הרחבה בנוגע לאירועי ידויי האבנים שהתרחשו ביום בו נהרג חייל צה"ל כאמור ובו הפללה של מספר אנשים נוספים.

בידי התביעה אמרותיהם של שני עדים שהופללו על ידי העד פייצל כמי שנטלו חלק בידויי אבנים ביום האירוע. העד חוסאם עג'לוני מציין באמרתו כי ביום האמור, בסביבות השעה  18:00, ראה חיילים והשליך לעברם אבנים, יחד עם בן דודו אברהים. העד מוסיף כי הבחין במספר אנשים שידו אבנים לעבר חיילים ביניהם פייצל ואדם אחר אשר אף הוא הוזכר על ידי פייצל. העד מונה אנשים נוספים שהשליכו אבנים לעבר הצבא במועדים שונים, אך לא את המשיבים. העד מוסיף כי פייצל היה מעורב באירועים נוספים בהם אף השליך בקבוקי תבערה.

אף העד אברהים מאשר כי ביום האירוע היו עימותים בהם נטלו חלק תושבים רבים. העד מציין כי בסביבות השעה 20:00 נפגש עם בני דודיו, ביניהם חוסאם, והם יידו אבנים לעבר חיילי צה"ל.

בעיניי, ואף בעיניי ביהמ"ש קמא יש בראיות האמורות כדי לבסס באופן לכאורי את המיוחס למשיבים בכתבי האישום נגדם. ואכן, גרסתו של העד לצד החיזוקים האמורים מקימים תשתית ראייתית אשר בה פוטנציאל הרשעה.

נשאלת, על כן, השאלה האם התמיהות אותן העלה הסנגור מכרסמות בעוצמת התשתית הראייתית?

ודוק, בשלב זה של ההליך, אין די בהצבעה על פגם צדדי זה או אחר בראיות על מנת להביא לשינוי המסקנה הראייתית הנ"ל, אלא קיים צורך בכרסום העשוי להטיל ספק משמעותי בדבר אפשרות ההרשעה.

באשר לעד המרכזי פייצל: לא ראיתי בדבריו כי הוא חש לעיתים בסחרחורות מאחר שלפני מספר שנים נפל על ראשו, כדי להביא למסקנה שאין לסמוך על דבריו. ככל שניתן לבחון את הדברים כעת, גרסתו אינה נראית בלתי הגיונית באופן אשר מחשיד אותה מיניה וביה. העובדה כי העד מסר על אודות חלק ממעשיו ובאשר לחלק אחר בו הופלל הכחיש, אף היא אינה פוסלת את דבריו כשלעצמם.

זאת ועוד, כפי שהובהר, חלקים רלוונטיים באמרתו מקבלים אישור משני מקורות ראייתים נפרדים. בניגוד לטענת הסנגור, פייצל עומת עם דברים של חוסאם בנוגע ליידוי בקבוקי תבערה. כמו כן, אין סתירה בין התיאור של השניים בנוגע למקום ההתרחשות, שכן השניים ממקמים את ידויי האבנים במשולש כיכר אל מוכתר.

כמו כן, לא ניתן לומר כי עדותו של פייצל לקונית או כי מדובר ב"רשימת מכולת" בעלמא. מטבע הדברים בעבירה של ידויי אבנים לעיתים קרובות אין אפשרות לפירוט רב. העד נשאל על אודות  מקום ומועד ביצוע העבירה, השעה המדויקת, המרחק ממנו נזרקו האבנים ואף מסר פרטים נוספים הקשורים באופן כללי לאירוע. לאור זאת, לטעמי אין לשלול את משקלה של ראייה, אך לנוכח העובדה כי העד לא פירט במדויק כמה אבנים נזרקו על ידי כל אחד ואחד מהמשתתפים, זאת במיוחד כאשר מדובר בהתרחשות המונית.

בעניין זה אין לי אלא להצטרף, על כן, לדבריו הנכוחים של חברי כב' השופט סא"ל ר' עצמון: